<h1>סמ"ג לאוין סימן קמ"ה</h1>
<h2>דף נד.</h2>
כלאי הכרם הן מי שזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד (ברכות כ"ב א') ביחד בין שזרען ישראל בין שזרען גוי בין שעלו מאליהן שניהן אסורים באכילה ובהנאה [מן התורה] שנאמר פן תקדש המלאה הזרע, כלומר פן תרחק ותאסור את שתיהם (ע"פ לשון רמב"ם מאכ"א פ"י הל' ו' וע"ש), ודרשינן בפרק כל הבשר (חולין קט"ו א') פן תוקד אש וגם תניא (ספרי כי תצא פסקא כ' ע"ש) נאמר כאן פן תקדש ונאמר להלן [קודש] כל זר לא יאכל קדש מה להלן איסור אכילה והנאה אף כאן איסור אכילה והנאה (עי' יראים סי' ע"ו ותעפ"ר), לפיכך, האוכל כזית מכלאי הכרם בין מן התבואה בין מן הענבים לוקה מן התורה ושניהם מצטרפין זה עם זה (ע"פ לשון רמב"ם שם הל' ז' ע"ש), בד"א שנזרעו בארץ ישראל שנאמר כרמך, אבל בחוצה לארץ כלאי הכרם מדברי סופרים (ע"פ רמב"ם שם הל' ח'). בלאו לא תזרע [כרמך] כלאים (ר"פ) יתבאר איזה מין אסור בכלאי הכרם ואיזה מין מותר וכל ענייני שרשי אסוריהם יתבארו שם בע"ה.
